<h1>התרומה סימן רי"ג</h1>
<h2>דף יט.</h2>
וזמן הנחתן שחרית אמרינן פרק קמא דברכות (ט' ע"ב) אחרים אומרין משיראה אדם חברו ברחוק ד' אמות ויכירנו ואמר אביי התם לתפילה כאחרים זהו זמן הנחת תפילין שחרית למאן דאמר לילה לאו זמן הנחת תפילין והוא הדין לדידן דלילה זמן הנחת תפילין שלכתחילה לא יניחן פן ישן בה' הנה ק"ל דבשבתות ובי"ט אינו מניח תפילין מ"מ בחול המועד מניח פרק אלו מגלחין (י"ט ע"א). תנו רבנן אדם כותב לו תפילין במועד לעצמו ולאחרים בטובה דברי רבי מאיר ר' יהודה אומר מערי' אדם ומוכר את שלו וכותב תפילין לעצמו רבי יוסי אומר כותב הוא כדרכו כדי פרנסתו אלמא מדשרו רבי מאיר ור' יהודה לכתוב לעצמו במועד אם אינו מניחן למה מותר לכתוב לעצמו שאין זה לצורך פרנסתו. אמנם אין זה ראיה שהרי ר"מ ורבי יהודה לטעמייהו דסברי אפילו שבת הוי זמן תפילין דתניא פ"ב דערובין המוצא תפילין מכניסן זוג זוג אחד האיש ואחד האשה דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר בד"א בישנות אבל בחדשות אסור. ומוכח התם מדקתני אשה אלמא תפילין לא הוי זמן גרמא אלמא בין שבת בין לילה הוי זמן תפילין אבל אנן דקיימא לן יום טוב ושבת לא הוי זמן תפילין אם כן אף חול המועד לאו זמן תפילין אבל יש ראיה מירושלמי דפרק אלו מגלחין ההוא נברא דאבדו לו תפיליו אתא לקמיה דרב חננאל שלחה לקמיה דרבה בר בר חנה אמר ליה הב לי דידך וכתיב אחרים לעצמך אמר ליה רב איזיל כתוב לי מתנית' פליגא על רב כותב אדם תפילין לעצמו הא לאחר לא פתר לה בכותב להניח. ומסתמא רבה בר בר חנה ורב ס"ל כהלכתא דשבתות וימים טובים לאו זמן תפילין ואפילו הכי שרו לכתוב תפילין בח"ה בלא צורך פרנסתו אם כן יניח תפילין בח"ה (עיין מרדכי בלק"ט וישועות יעקב סי' כ"ט ס"ק ג' יש"א סי' מ"א ובס' הנ"ל ה"ת כ"ו ל"א ס"ק א' ובספרי מפרשים ובס' מלא הרועים אות ח"ו ברא"ש ה' קטנות סמ"ג ובת' הרשב"א ז"ל קע"ט). וכל זמן שמניחן אפי' ק' פעמים ביום יברך עליהם בכל פעם ואפילו כשהן מונחין עליו וממשמש בהן לפרקים חייב לברך בכל פעם ופעם כדאמרי' פרק לולב הגזול וערבה (מ"ו ע"ב) חזינא ליה לרבא דכל אימת דמנח תפילי מברך. רבנן דבי רב אשי כל אימת דממשמשי מברכי. והיינו טעמא לפי שמצוה למשמש בהן תדיר כדאמרינן ביומא (ג' ע"ב) ובהקומץ חייב אדם למשמש בתפיליו כל שעה ק"ו מציץ שאין בו אלא אזכרה אחת אמרה תורה והיה על מצחו תמי' שלא יסיח דעתו ממנו תפילין שיש בהן כמה אזכרות על אחת כמה וכמה. פס"ק.
וזמן הנחתן שחרית לכתחילה. אמר אביי לתפילה כאחרי' משיכיר אדם את חבירו ברחוק ד' אמות כדאיתא פרק קמא דברכות. ובחול המועד של פסח ושל סוכות יניח תפילין ואין ראיה ממתניתין דכותב אדם תפילין במועד דהא ר' מאיר ור' יהודה דתנן התם סברי דאפילו בשבת מניח תפילין כדאיתא פרק המוצא תפילין אבל יש ראיה מעובדא דירושלמי. וצריך שימשמש בהן לפרקים כשמונחין עליו כדי שלא יסיח דעתו מהן ק"ו מציץ דאמרה תורה והיה על מצחו תמיד. ובפרק לולב וערבה רבנן דבי רב אשי כל אימת דהוו ממשמשי הוו מברכי. סליק הפסק.
